סקורפיו (ב ש ג ) בע"מ נ' לנגוצקי ואח'

פסק דין

בקשה לביטול פסק בורר.

המבקשת עותרת לבטל את פסק הבורר שניתן על-ידי השופט בדימוס בועז אוקון ביום 3.7.13 בהמשך לפסק הביניים מיום 29.12.11.

המיזם

1.המשיב 1 (להלן – לנגוצקי), בעל השליטה במשיבות 2-3 (להלן – תמר) הינו גיאולוג במקצועו, והחזיק במועדים הרלבנטיים בהיתרים לקידוח באר "תמר", שאת הזכויות בהם מכר לחברת חיפושי נפט בריטית (BG) תוך שהוא משמר לעצמו את האופציה לרכוש בחזרה 5% מהמיזם לחיפושי נפט וגז בים התיכון (להלן – המיזם) שנוהל על ידה. המיזם התנהל על פי הסכם תפעול משותף עליו חתמו כל המשקיעים והמכונה בשם JOA. המפעילה BG דאגה לגבות את חלקיהם היחסיים של השותפים במיזם בהוצאות המימון לפי תקציב שאושר מעת לעת, באמצעות דרישות תשלום (Cash calls). ה-JOA קבע כי כל משתתף רשאי לפרוש מרצון מהמיזם, אולם תוצאת הפרישה מתבטאת באובדן ההשקעה עד למועד הפרישה ובחילוט זכויותיו של השותף הפורש. ה-JOA אף הסדיר את האופן בו יסולק מהמיזם שותף שלא יכבד את דרישות התשלום השוטפות. בשנת 2005 פרשהBG מהמיזם ותחתיה באה חברת "נובל", שניהלה את הפרוייקט ביד רמה, תוך הקפדה על קיום הכללים הפורמליים של ה-JOA, אישור התקציבים ותשלום ה-Cash calls במועדן.

הסכם היסוד

2.לנגוצקי ביקש לממש את האופציה לרכישת 5% מהזכויות במיזם, ובהעדר הון אישי, תר אחר שותף שיממן את הרכישה. לצורך הבנת הנושא איני רואה מניעה לדלג על המשא ומתן שהתנהל בין בעלי הדין ולמסמכים שנחתמו על ידם, ולעבור היישר להסכם מיום 17.12.00 שנחתם בין לנגוצקי לבין המבקשת (להלן – סקורפיו) לפיו נוסדה שותפות בשם אס.טי.אקס (2000) שותפות מוגבלת (להלן – השותפות) אשר שמה לה למטרה את רכישת 5% מזכויות המיזם, וכן להסכם היסוד שנחתם ביום 1.1.2001 (להלן – ההסכם) ואשר בסעיפיו נעסוק בהמשך. אין חולק כי סקורפיו שלטה בשותפות וכי חלקה התבטא ב- 80% (שמשמעותם הלכה למעשה 4% במיזם) עת ללנגוצקי הוקנו 20% הנותרים (שמשמעותם 1% במיזם).

המשבר

3.בשנת 2008, לאחר שנים בהן השקיעה במיזם מיליוני דולרים, ובעקבות המשבר העולמי, נקלעה סקורפיו למצוקה פיננסית, התקשתה לשאת בנטל המימון, והתלבטה אם להמשיך במיזם אם לאו. ביום 2.10.08, שהיה היום האחרון לתשלום דרישת ה-Cash call האחרונה ע"ס 200,000 דולר, לא כיבדה השותפות את הדרישה, ולמחרת הודיעה סקורפיו ללנגוצקי טלפונית על החלטתה לפרוש מהמיזם ולהפסיק את מימון דרישות התשלום. כפועל יוצא הודיעה נובל לשותפות ביום 6.10.08 כי היא נכנסת לתהליכי חדלות – Default, ואם לא תכבד את דרישת התשלום תוך 45 ימים הבאים, יחולטו זכויותיה במיזם. לנגוצקי, שראה לנגד עיניו את אובדן מפעל חייו, ניסה לאתר משקיע חלופי בזמן הקצר שעמד לרשותו, אך העלה חרס בידיו. ביום 21.11.08, משחלפה הארכה ודרישת התשלום לא שולמה, הודיעה נובל לשותפות על חילוט זכויותיה במיזם ללא תמורה. בן רגע איבדה סקורפיו את השקעתה ואת ארבעת האחוזים שהיו לה במיזם, אף לנגוצקי איבד את חלקו – האחוז האחד, ואלו התאיידו לחלל האוויר, ונמחקו כלא היו.

צחק הגורל וחודשיים לאחר מכן התממשו חלומותיהם הוורודים של המשקיעים הנותרים, הגז פרץ לאוויר העולם, המיזם נסק לערכי מיליארדים, וסקורפיו ולנגוצקי חזו בהתפתחויות ועיניהם כלות.

הסכסוך

4.לנגוצקי ראה בסקורפיו את האחראית היחידה לניפוץ מפעל חייו, עת זרים קוטפים את פירותיו. לנגוצקי טען כי הסכם היסוד לא התיר לסקורפיו לפרוש מהמיזם. לחלופין טען כי סקורפיו הפרה את חובתה כלפיו לאפשר לו למצוא משקיע חלופי, הן מבחינת התנהגותה בתקופה הקריטית והן מבחינת העיתוי בו הודיעה על נטישתה את המיזם, שלא הותיר בידיו זמן סביר למימוש זכותו.

5.סקורפיו, שאיבדה לא רק את הרווח שיכלה להפיק מהמיזם עם גילוי הגז, אלא גם את השקעותיה בעבר שהתבטאו במיליוני דולרים, טענה כי הסכם היסוד התיר לה פרישה "בכל תחנה", כי ההסכם העניק לה חסינות מוחלטת בפני כל נזק הנובע מפרישה מהמיזם, וכי ההסכם הטיל עליה חובת פיצוי רק בגין כשל במימון ואי כיבוד דרישות התשלום בהינתן החלטה להמשיך במיזם. כן טענה כי עמדה בהתחייבותה לאפשר ללנגוצקי לאתר משקיע חלופי, וכי אין לזקוף לחובתה את כישלונו בהשגתו, עת מלכתחילה, הסיכוי למציאת משקיע חלופי היה מזערי ממילא.

6.מאחר ובסעיף 10.5 להסכם היסוד נקבעה תניית בוררות, בהינתן שגישור חובה בין הצדדים לא יצלח, פנו הצדדים לברר את טענותיהם במסגרת בוררות שהתנהלה לפני הבורר השופט בדימוס אוקון (להלן – הבורר).

פסק הביניים – שאלת האחריות

7.לאור היקפו העצום של הנזק והפיצוי שנתבע, הורה הבורר על פיצול הדיון, באופן שבשלב הראשון נדונה שאלת האחריות, ושאלת "שיעור הנזק או הפיצויים" נדחתה לשלב השני. ביום 29.12.11 ניתן פסק ביניים בשאלת האחריות (להלן – פסק הביניים).

8.בפסק הביניים סקר הבורר את הוראות ה JOA, את סעיפיו הרלבנטיים של הסכם היסוד, את יחסי הגומלין בין שני הסכמים אלו, ואת התנהלות בעלי הדין ויתר המעורבים, וקבע כי סעיף 8.2 להסכם היסוד מסדיר את זכותה העקרונית של השותפות – שהגלגל המניע שלה והמושך בחוטיה הינה סקורפיו – להחליט לפני אישור כל תכנית עבודה או תקציב, או תיקון התקציב, אם היא בוחרת ב"מסלול ההצטרפות" או שמא ב"מסלול הפרישה". המועדים שבהם נדרשה סקורפיו להחליט ולהודיע אם היא ממשיכה לממן את המיזם, או שמא נוטשת, משיקים למועדים שנקבעו ב-JOA.

בחירה במסלול ההצטרפות מובילה לסעיף 8.3 להסכם, המחייב את סקורפיו לשאת בהוצאות המיזם בהתאם ל-JOA וחושפת אותה לסיכון תביעה מצד לנגוצקי ותמר בגין "כל נזק, הפסד ומניעת רווח" שייגרמו להם עקב הפרת חובת המימון. בחירה במסלול הפרישה מובילה לסעיף 8.4 להסכם, המשחרר את סקורפיו מחובת המימון, אף מחסן אותה מתביעות על אובדן רווח. בה בעת מקנה הסעיף ללנגוצקי, הנעדר יכולת מימון משל עצמו, את הזכות היסודית למצוא מממן חלופי, ובמקביל מטיל על סקורפיו את חובת ההשתדלות המיוחדת, "לפנות את הדרך ולעשות ככל הניתן כדי לסייע לתמר למצוא מממן חלופי".

9.משאין חולק כי סקורפיו עלתה על מסלול הפרישה, שהפעיל את סעיף 8.4.1 להסכם, בחן הבורר את "שאלת מיליון הדולר", כהגדרתו, האם בעיתוי ההודעה מיום 3.10.08 בדבר החלטת הפרישה, והאם בהתנהגותה עובר להחלטה ולאחריה, הפרה סקורפיו את חובת ההשתדלות. בנתחו את מכלול המועדים הרלבנטיים ואת התנהגות נציגיה של סקורפיו הגיע הבורר למסקנה כי "סקורפיו הפרה הפרה בוטה", תוך שקילת "שיקולים אגואיסטיים", את הוראת סעיף 8.4.4 להסכם המחייב אותה לשיתוף פעולה "ככל הדרוש והסביר" כדי לאפשר את צירוף המממן החלופי לשותפות: אם בדרישותיה מול החברה הקפריסאית EDT לפצותה, בנוסף להוצאותיה במימון קידוח תמר (2.5 מליון דולר) גם בגין הוצאותיה במימון קידוחי גל ושקמה (4.5 מליון דולר נוספים) ואם בעיתוי מתן הודעת הפרישה והשתיקה וההיסוסים שקדמו לה ואשר התעלמו לחלוטין מהאינטרסים של תמר ולנגוצקי.

מסקנת הבורר היתה כי "הצליח לנגוצקי להצביע על התנהגות שיטתית של התעלמות מהחובה לסייע לו למצוא מממן חלופי ומהחובה למסור לו הודעה בעיתוי שיאפשר לו לעשות זאת. לנגוצקי הצליח להראות שהוראותיו של הסכם היסוד לא עניינו את סקורפיו, שהודרכה על ידי האינטרסים שלה. התוצאה המצטברת היא שסקורפיו הפרה באופן בוטה את החובה לשתף פעולה 'ככל הדרוש והסביר כדי לאפשר צירוף המממן כשותף מוגבל לשותפות המוגבלת" (עמוד 139 לפסק הביניים).